בתכנון ההידרולוגי שבו אנחנו עוסקים מעורבים יועצים שונים. מטבע הדברים התכניות עוברות בדרך שינויים והתאמות. אנחנו מכירים בזה ועושים מאמצים להסתגל לכך.
לפני כמה חודשים קיבלנו מעירייה מסוימת לתכנן את פינוי הנגר העילי בבית-ספר חדש שהיא מתכננת לבנות. לעבודה הזו שתי פנים עיקריות. האחת כוללת עיבוד וניתוח של מגוון נתוני רקע ובעקבותם מיפוי איכותי וכמותי של הנגר שיתפתח מאזורים שונים במתחם. הפן השני כולל תכנית ניקוז הנדסית תת-קרקעית, כזו שתפנה את כל המים במתחם לאזורי חלחול שהוגדרו מראש. בהתאם לכך כוללת המערכת מערך של קולטנים אליהם שבהם יאסף הנגר ומהם יזרום בצנרת סגורה אל מתחמי החלחול.
אחד הדברים שנאלצנו לדחות בתהליך היה הוצאתם של ארבעה קולטנים מאזור מסוים בתכנית. "היתה החלטה בעירייה לגביהם. אני שולחת לך את הסימונים כדי שתתקן בתכנית שלך," אמרה האדריכלית. על שולחן העבודה פרסנו, אני ומהנדס הניקוז שלי את התוכנית עם תיקוניה. ברור שהוצאת הקולטנים במצב הנוכחי לא תחזיק מים. אם נוציא אותם החוצה – הם יהיו נמוכים מסביבתם ולא יזרמו. מה עושים? הלכנו לפגישה בעירייה. שם, קודם כל הקשבנו לצרכים של הדוברים: המהנדס בעירייה, האדריכלית, יועץ המים והאינסטלציה. אחר-כך הצבענו על המורכבות ההידרולוגית שקשורה לקווי גובה וזרימה גרביטציונית, על הצורך לשנות את מיקומו של אחד מאתרי החלחול, ובעקבותיו לתכנן מערך חדש לגמרי של מיקום קולטנים. קטן יותר, אבל עדיין יעיל מספיק בשביל לפנות את המים בעת גשם. גם בסופות גשם חריגות. לעירייה זה חוסך בהוצאות, לאדריכלית זה חוסך זמן התיחסות לפרטים מיותרים. לתלמידים זה יחסוך לדלג מעל שלוליות.
אנחת רווחה. ההסכמה לגבי הצעד החדש העלתה עבור כולם את ערך הפרויקט.