ארץ ישראל היא מרחב גיאוגרפי שבו יורדים מעט גשמים בשנה במשך מספר קטן של ימים. אופי ירידת הגשמים משתנה, אך באופן כללי הגשמים החזקים יורדים בתחילתה ובסופה של עונת הגשמים (בין ספטמבר למאי). העוצמות החזקות של הגשמים הללו מביאות איתן מדי שנה ארועים של הצפות. חווינו אותם גם בחורף האחרון בארועים קיצוניים של הצפות ונזקים.
איפה מתרחשות רוב ההצפות?
בעיקר בעיר. בעקבות כך אנו עדים לכך שכיום כמעט בכל פרויקט לבינוי אורבני נדרש היזם להוכיח, בשלב התכנון, שהוא יטמיע תהליך של ניהול מי הנֶגֶר במגרש. מי הנֶגֶר הם אותם מי גשם שבמקום לחלחל לאדמה, הם זורמים על המשטחים הבנויים: גגות, ריצוף, אספלט, בטון, מדרכות, כבישים וכו'. נֶגֶר מתפתח גם במגרשים בהם בנויים בתי מגורים אך גם בפארקים או באזורים נופיים אחרים.
תהליך ניהול מי הנֶגֶר מתבצע על-ידי הידרולוג מוסמך, שמכיר את מאפייני הגשם (יש גשמים חזקים, ויש גשמים חלשים), ומאפייני הקרקע (עד כמה אפשר למים לחלחל בה?) ויודע לחשב את חלוקת המים: כמה מים יחלחלו וכמה מים יהפכו למים זורמים, כלומר מי נֶגֶר. לכל משטח יש את מידת החלחול שלו (כשמים מחלחלים בו) או את מידת הדחייה של מים ממנו (כשמים ניגרים עליו). כלומר לכל משטח יש את התרומה הספציפית שלו להִווצרות נֶגֶר. בשפה המקצועית אנחנו, ההידרולוגים, קוראים לזה מקדם נֶגֶר. לשטח מכוסה צמחיה יש מקדם נֶגֶר נמוך כיוון שרוב המים מחלחלים בה. לגג הבניין יש מקדם נֶגֶר גבוה כיוון שרוב המים ניגרים ממנו.
שני כלים שבהם אנחנו משתמשים לנהל את מי הנֶגֶר הם תכנון של שטחים מחלחלים לקליטת גשם ישיר ותכנון של בורות חלחול לקליטת מי גשם שיורדים על הגגות.
מה ההבדל בין שני הפתרונות? בשטח מחלחל המים זורמים מפני השטח עד למי התהום בתהליך ארוך של שעות רבות ולפעמים ימים ארוכים. בקרקע לוקח לה זמן, לטיפת הגשם, לעבור בין החללים הזעירים שבין גרגרי הקרקע המוצקים. בבור חלחול התהליך מתקצר מכיון שהוא חפור לעומק רב. המים שמגיעים אליו נכנסים למי התהום בתוך דקות, מקסימום שעות. לעיתים הבור נחפר לתוך מי התהום עצמם ואז המגע בין שני גופי המים הוא ישיר ומיידי.
מה היתרון? זה פשוט: מבחינת שטח החלחול המים שמגיעים למי התהום עוברים תהליך סינון טבעי כמעט מכל לכלוך שדבק בהם. זו שכבה שמתפקדת כמו פילטר משוכלל. כל טיפה שעוברת בין חלקיקי הקרקע פוגשת בבעלי חיים וצמחים זעירים ובמינרלי הקרקע המוצקים. כל אחד מהם מנקה אותה קצת, עד שהיא מגיעה נקייה למי התהום. אם מדובר בגינה, אז יש לה גם ערך חיוני כמקום של צמחיה ובעלי חיים.
וכך, במקום שמים יזרמו ברחוב או על המדרכות ויציפו את העיר, אנחנו מחזירים את המים לטבע. לאדמה. לסביבה. ומסייעים להעשיר את מאגרי מי התהום.
תצלום: pixabay