יום חמישי, אמצע ינואר.
זהו יום גשום, ואנחנו עוצרים בצד הכביש, לצלם את הסרטון.
עוצמת הגשם חזקה, אם כי אנחנו פוגשים עוצמות גשם כאלה כל שנה. זה מה שאנחנו, ההידרולוגים, מכנים עוצמת גשם בהסתברות גבוהה.
הסתכלנו על הכביש וראינו את המים זורמים עליו. האספלט הוא משטח אטים, כמעט לחלוטין. אחוז קטן מאד של הגשם מחלחל בין החריצים והסדקים של הכביש. רוב הגשם זורם אל המורד. בהעדר מערכת ניקוז מתאימה יקוו המים לשלולית ויביאו להצפות מקומיות. השמש שתגיע אחרי שהסופה הזו תסתיים תייבש את המים. מה יקרה בגשם החזק הבא? כנראה שהתופעה הזו תימשך שוב.
כן, הסתכלנו על הכביש וראינו את המים זורמים. לצד הכביש – גינה. אותו מקום, תכסית שונה. אותו גשם, הידרולוגיה שונה. אותה סופה, מקדמי נגר שונים. (מקדם הנגר מבטא את אחוז הגשם שיהפוך לזרימה. החלק הנותר יחלחל, יתאדה או יצמד למשטח.)
מסתבר שמקדם הנגר של הכביש הוא כמעט 100% נגר. כמעט הכל זורם. מקדם הנגר של הגינה – כמעט אפס. כמעט כל המים שיורדים על הגינה מחלחלים אל הקרקע. למטה. למי התהום. לו לא היו מחלחלים – ההצפה במורד היתה גדולה יותר.
באופן טבעי מים "יודעים" לחלחל לקרקע. במיוחד בקרקעות החמרה של מישור החוף.
משטחי הבטון והאספלט חוסמים להם את הדרך.
מה המסקנה? יש לשמור על השטחים הפתוחים. לתכנן, ולהותיר הרבה גינות בשכונות, בערים, בישובים. להפחית את המשטחים האטימים.
ניהול נכון של נגר עירוני? ראוי, נכון וחייב שיכלול בתוכו גם הותרת אחוז גדול של השטח כשהוא פנוי לחלחול.
האם זה מתקיים בפועל? חד משמעית, כן. יש רשויות שקובעות שבשטחן, 15% מהמגרשים המיועדים לבניה ישארו פנויים לחלחול של מים למי התהום. אחרות מגדילות לעשות ודורשות שטח גדול מזה שישאר פנוי לחלחול.
הנה סוד קטן: מים שמחלחלים לקרקע ממלאים את הנקבובים והנקבוביות שבתוכה ובתוך כך גורמים לאוויר שבה לצאת בחזרה לאטמוספירה. אחרי שהמים חלחלו למטה לכיוון מי התהום מתרוקנים הנקבובים ומתמלאים באוויר טרי שמביאות הרוחות הקרות.
מה זה אומר? זה אומר שמים מביאים לתחלופה של אוויר. מים הם לא כמו אוויר לנשימה של הקרקע. הם ממש אוויר לנשימה של האדמה. מאווררים את הקרקע.
ממש כמו שכוס מים טובה יכולה לאוורר לנו את הנשמה.
התחדשות עירונית והתחדשות טבעית יכולות ללכת ביחד.
למען בריאות הכדור: בואו נשאיר יותר שטחים פתוחים.
יותר שטחים פתוחים, יותר אוויר לנשימה.