כשאנחנו חושבים הידרולוגיה, הדמיון מתחיל לעבוד.
מכירים את הסיפור על הקמצן שנכנס לתדלק?
יום אחד נכנס קמצן עם רכבו לתחנת התדלוק ושאל את המתדלק: "סלח לי, כמה עולה טיפה"? אמר לו המתדלק "טיפה? זה בחינם…". "אם כך," אמר לו הבחור "אז תטפטף לי מלא…"
איך זה קשור להידרולוגיה?
בדוחות ההידרולוגיים שלנו אנחנו מסייעים ליזמים. בתוך כל התהליך המורכב של בניית בית חדש, או בניין חדש, דורשת מהם הרשות המקומית שיקחו אחריות סביבתית ולנהל את מי הגשם שיורדים על המגרש שהם מבקשים להקים במרחב העירוני. כאן נכנס ההידרולוג לתמונה. העזרה שלנו, במתן חוות דעת הידרולוגית, היא בתכנון מסלולם של מי הנגר שמקורם בגשם. תפקידו של ההידרולוג בתהליך הוא להבין את אופיו של הגשם שמתפתח על המגרש, לכמת אותו ולתעל אותו בתוך המגרש בהתאם להנחיות. לתעל מלשון תועלת. כלומר, במקום שיזרמו לרחוב ולמערכת הניקוז העירונית, אנחנו מתכננים שחלק ניכר של המים, או כולם, ישאר במרחב הקו הכחול של המגרש.
ומה הקשר לדלק? כבר מגיעים…
מבחינה הידרולוגית, מתאים לפעמים לתת למי הגשמים לזרום במהירות מהגג לאזורי חלחול או מתקני העשרת מי-תהום.
לפעמים החשיבה תהיה שונה. ישנם מקרים בהם נכון, הידרולוגית, להחזיק את מי הגשם על הגג זמן ממושך עד שהם זורמים אל המרזבים ואל צינורות מי הגשם (צמ"גים). בכך אורך זמן השהות שלהם במגרש לפני שהם מגיעים ליעד הסופי המתוכנן עבורם. במקרים כאלה אנחנו מנחים את היזם להתקין מתקנים מיוחדים, קלים (במשקל ובכיס) שעושים את העבודה. דוגמא אחת היא מתקן מודולורי שבתוכו נתונות שכבות של אגרגטים ייעודיים לחלחול מי גשם. אגרגטים הם אבנים קטנות. דרך האבנים הללו טיפות המים זורמות לאט יותר מאשר על גג חשוף.
לאט לאט הן מטפטפות את עצמן בצמ"גים וזורמות אל מאגרי ההשהיה, לבריכות הסינון או לעבר מתקני ההעשרה. לאט לאט הן ממלאות את בורות ההחדרה שדרכם הן מגיעות למי התהום.
בשיטות כאלה אנחנו מניעים תהליך שבו לאט לאט נראה פחות עומס של מים על המערכות העירוניות. ופחות הצפות.
תסכימו איתנו שהידרולוגיה היא הדלק לשינוי סביבתי?
כתב: יוחאי ברנאי