על פרוייקט מיוחד שהייתי מעורב בו, בתחילת דרכי כהידרולוג:
במסגרת עבודות הקמת המערך התעבורתי החדש באזור מערב עמק יזרעאל – פרויקט ענק שכלל את מנהרות יקנעם, גשרים, מסילות ברזל וכבישים (6, 77) – ניצל אלמוני זריז מחשבה, שהיה מעורב בעבודות הבנייה הנ"ל, את ההזדמנות שבאה מולו בדרכו והורה לשפוך ערימות עפר על שקע קרקעי בשדה חקלאי בקרבת אחד הכבישים שנבנו באזור.
איפה הדרמה?
אז זהו. התברר, שמעשהו של אותו אדם הביא לפגיעה בחוליה הידרולוגית של השרשרת האקולוגית באזור. אותו אדם קבר למעשה תחת הקרקע שהוא שפך מעיין קטן שנבע בתוך סבך השיחים. ככל הנראה, הדבר נעשה מחוסר מודעות לכך שיש שם מעיין, בנוסף להעדר המודעות להשלכות הסביבתיות של המעשה.
בתוך אותה סיטואציה נקראתי אני, ביחד עם קבוצת אנשי מקצוע למקום, לבדוק איך ניתן לשקם את הפגיעה במעיין, עין רעף שמו. החלק שלי היה לבצע חקירה גיאו-הידרולוגית על-מנת להבין את התהליכים הגיאולוגיים שהתרחשו בעבר והביאו ליצירתם של העתקי הכרמל הגבוה, העמק שלידו ועשרות המעיינות שנובעים בשולי שניהם, שעין רעף הוא אחד מהם. המידע נאסף וכך הוא סייע לעבודות השיקום שתוכננו עבור המעיין. אחת המשימות היתה התמודדות עם טענותיו של אותו אדם על כך שלא מדובר בעניין הידרולוגי אלא בזוטות של שולי שדה. אין זה מעיין, הוא טען, אלא בור חפור שהתמלא שם במי גשמים ונוצר בשנים האחרונות. נקודה מעניינת. במילים אחרות הוא אמר: לא ידעתי שיש שם מעיין.
מול מנהרות יקנעם ההולכות ונבנות לתוך ההר הלכתי אני לחפש את האור בקצה מנהרת הזמן. אחורה. בבדיקה במפה טופוגרפית "רגילה" של האזור מצאתי הוכחה חלקית, כיוון שרציתי לדעת מה היה שם פעם, והסימון אישש את מחשבתי. במגירת המפות של האוניברסיטה היו מפות ישנות מעט יותר. המפה שאהבתי מכל המפות שבחנתי, וסיפקה את ההסבר באופן ודאי, היתה מפה משנת 1880. המפה חוברה ונרשמה על-ידי משלחת הקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל, שחבריה, המתמחים בהידרולוגיה, בגיאולוגיה, בחי ובצומח ובמדעי סביבה נוספים, למדו על יחודה של פלסטינה דאז. במפה, ליד תל קשיש הגבוה (שהתגמד היום מול גשרי הכבישים והרכבת), בצידו השמאלי של נחל קישון, סומן לו המעיין, זורם ומפכה. מסתבר שלא בבור מדובר אלא במעיין קשיש, לפחות בן 120 שנה.
עבודתי הסתיימה, ואני המשכתי לכתוב חוות דעת הידרולוגיות עבור אחרים. לפני כמה שבועות עברתי בנתיבי כביש 6 המהיר לצפון. ביציאה מהמנהרה הסתכלתי לעבר המעיין וראיתי שאזור המעיין מכוסה בירוק. נראה שידיים טובות פינו את ערימות העפר והשיבו לו את החמצן. מודה שחייכתי. אני מקווה שהחפירות לביסוס הכביש לא קטעו את מקורות שפיעתו ושנוכל כולנו לשוב ולראות את המעיין פועם כמקור מים חיים לסביבתו.
(מאת: יוחאי ברנאי
צילם: אלדד אלרון)