על הקיר בפינת האוכל של דוֹדי האומן כתובה האימרה הבאה: "לא חשוב מהי מהירות האור. מה שחשוב הוא באיזו מהירות אתה מוצא את השלטר בחושך…"
איך זה קשור להידרולוגיה? בפעם הראשונה שקראתי את זה, זה הזכיר לי את מלאכת חישוב הספיקות בנחל שטפוני לעומת נחל איתן. נחל איתן הוא נחל שמים זורמים בו באופן טבעי כל השנה. נחל שטפוני הוא מה שפעם קראו לו נחל אכזב. רוב ימות השנה זהו נחל יבש, וזרימה מתקיימת בו כאשר עוצמת הגשם חזקה מיכולת המים לחלחל לקרקע. זה יכול להיות, למשל, כשפני הקרקע נאטמים מהר (למשל בנחלים מדבריים) או כשהקרקע רטובה מאד (למשל באדמות החמרה שבשרון). בקשר לזה, מסקרן אותי מה בדיוק היתה אכזבתו של אותו אדם שהלך לנחל וראה שהוא יבש. אולי הוא אטם את עצמו והחליט להנציח את המצב-רוח שלו לתוך הלקסיקון ההידרולוגי?
אחד הפרמטרים החשובים בהידרולוגיה של נחלים או ערוצי ניקוז הוא ספיקת המים בו (כמות המים בזמן נתון, ובדרך כלל קוב לשנייה). כשעוברים מים בנהר, אפשר לחשב את הכמות שלהם. הספיקה תהיה ידועה אם נדע את מידות חתך הנחל ואת מהירות המים. מה עושים כשמגיעים לנחל שהזרימה בו פסקה? במקרה זה יש לחפש את הסימנים שהשאירו אחריהם המים, לפני שהם יעלמו בשטפון חדש, ברוח או בגלל עדר כבשים שרועה במקום. בנחל מדברי בדרך כלל זה יהיה שאריות של ענפים וזרדים דקיקים שנסחפו מגדת הנחל ככל שגובה המים בנחל עלה, והם צפו על שולי הזרימה עד שהספיקה החלה פוחתת לאחר שהגשם פסק. אם הסימנים אמינים (למשל, הם טריים ומופיעים במספר מקומות בגובה דומה) אפשר לחשב את חתך הנחל בעת הזרימה ומתוך כך לאמוד גם את הספיקה. ולמה זה נחוץ? כי כשמתכננים לבנות כביש בתוואי מסוים שבו עובר נחל שטפוני, למשל, אפשר לתכנן על-סמך המידע את גודלם של מעבירי המים כדי שהשטפונות העתידיים יעברו מתחת לכביש ולא עליו…
את הידע הזה אנחנו, ב"מרפיר פרויקטים", מעבירים בדוחות ללקוחות שלנו שזקוקים ליד מהירה שתדליק להם אור… ומברכים על ההזדמנות להביא להם ערך.