צהריים של יום שלישי.
סיימתי שיעור עם הסטודנטים שלי במכללה הטכנולוגית "רופין", שבה אני מלמד הנדסאי אדריכלות נוף.
הרבה שיעורים והרבה חומר כדי להבין את המארג העדין של המים הזורמים בקרקע. כדי להבין שלא בצמחים שבפארק הם מטפלים, אלא בקרקע שעליה הם צומחים וממנה הם ניזונים. לא את הצמח משקה הממטרה, אלא את הקרקע, ובהתחשב בגבולות היכולת שלה.
שיעור היום עסק בנושא אחר מהידרולוגיה. היום עסקנו בשלושה מצבי המים בגוף הקרקע: רוויה, קיבול שדה, כמישה. באופן כללי, התמונה כזו:
מהי רוויה?
רוויה זהו מצב שבו מים ממלאים את כל הנקבובים בקרקע. דומה לעציץ שמשקים עד הסוף, או שלולית. משמעות היות הקרקע ברוויה היא שכל האוויר יוצא מתוך החללים שבקרקע ומתקבל מצב שבו יש רק את המוצקים והנוזלים. במצב כזה חסר לצמחים אוויר לנשימה.
ומהו קיבול שדה?
לאחר שסגרנו את ברז המים להשקיה, המים שבתוך החללים הגדולים של הקרקע נשטפים למטה, לכיוון מי התהום. זהו חלחול שמתקיים בזכות כוח הכבידה. אחריו נותרות טיפות מים עדינות רק בנקבובים העדינים של הקרקע. זה מצב שבו הגוף מאוזן. את המים האלה הצמחים יכולים לנצל לצמיחתם. והם יעשו זאת.
עד מתי? כל עוד יש מים בקרקע ועד לנקודה בה יכולת היניקה שלהם גדולה מיכולת ההיאחזות של המים בחלקיקי הקרקע. כאשר הצמח יהיה חלש מכדי לינוק את המים הספוחים לחלקיקי הקרקע, הוא יכמוש (=ינבול). וימות.
לכן המים שבין נקודת הכמישה של הצמח לבין קיבול השדה נקראים מים זמינים לצמח. באמצעותם הצמח ישגשג.
והקשר להידרולוגיה?
התבוננתי ביחסים העדינים שבין המים לקרקע, ואיך זה מתקשר לאיכות של חוות דעת הידרולוגית. אנחנו, "מרפיר פרויקטים" נותנים תשומת לב רבה לתוכן שאנחנו מכניסים לתוך המסמכים ההידרולוגיים שאנחנו כותבים. בעדינות. מכיוון שעודף מלל יוצר "בוץ של נתונים" (מישהו צריך גם לקרוא את זה, ונכון גם לעזור לו לעבור את זה מהר…) ומעט מדי זה מסמך "יבש", נדרשת חשיבה בהירה איזו שפה נכון להביא לידי ביטוי.
לכן אנחנו, ב"מרפיר פרויקטים" מייצרים מסמך מדויק, פשוט, בהיר וממוקד.
מסמך שמכון הבדיקה יוכל לקרוא בקלות ומהר,
היזם יוכל לצמוח ממנו,
ואנחנו, בזכות חוות הדעת ההידרולוגיות שלנו, נביא ערך בתחום ניהול הנגר העירוני.
כתב: יוחאי ברנאי