לוותר במודע על הנתיב המהיר... - מרפיר פרויקטים

לוותר במודע על הנתיב המהיר…

"אני הולכת לי באותו הרחוב. במדרכה מולי יש בור עמוק. אני עוקפת אותו." שורה זו, היא חלק מהשיר "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים קצרים" שכתבה פורשה נלסון. זהו שיר קצר שרבים עושים בו שימוש בתהליכי לימוד תודעה. לקחתי אותו לכיוון שלי, הידרולוגיה.

אחת התכונות של מולקולות של מים היא שהן "אוהבות" להיצמד זו לזו. זהו חוק פיזיקלי שזכה לשם הלועזי "קוהזיה". כשהם בזרימה, מים יעדיפו להתרכז במקום אחד.

בנתיבי תחבורה, בדרך מפותלת זמן הנסיעה ארוך יותר מאשר דרך ישרה. בדומה לכך גם בנתיב זרימת מים מפותל זמן הזרימה של המים יהיה ארוך יותר מתעלה ישרה.

תכונה אחרת של מים היא שהם נופלים בקלות לבורות שחופרים להם. יש גם אנשים כאלה.

זה יתרון או חסרון? עניין של השקפה. עבור הידרולוגים, זה יכול להוות יתרון בניהול נגר. משטח מחוספס הוא משטח ששטח הפנים שלו גדול. ככל ששטח הפנים גדול כך רבים השקעים והשקערוריות שבו. כאשר מדובר על משטח שעליו זורמים מים, הרי שככל ששטח הפנים של המשטח עצמו יהיה גדול יותר, כך רבות בו השקערוריות שבהן המים נעצרים (ונאצרים). בשל כך המים מאטים את זרימתם. בדומה למתרחש בעולם התחבורה, ככל שיש יותר בורות, שקעים ושקערוריות, כך עולה פרק הזמן שיקח לטיפות הראשונות של הגשם להגיע לנקודה הסופית של מהלך הזרימה.

אם כך, חספוס הוא טוב לניהול נגר? כאשר מציבים מטרה להשהות זרימה, כנדרש בתמ"א אחת או בתקן 5281, אז התשובה לשאלה הזו היא כן. מהבחינה הזו כדאי לבנות משטחים בעלי חספוס ניכר (שכאמור זוהי מילה אחרת להמון בורות קטנים) שבהם, מטבע הדברים, נתיבי הזרימה הופכים למפותלים, ובהם ישהו המים פרק זמן ארוך יותר.

האם יש הגדרות למידת החספוס? אכן כן. לחומרים ולפני שטח שונים קיימת מידת חספוס שונה. ככל שהמשטחים במגרש בנויים מאבן, מאספלט או בטוֹן, כך הם מחוספסים פחות, חלקים יותר ומחזיקים פחות מים. בעקבות כך גובר גם הנגר העילי. בהשוואה לכך, תכסית של צמחיה מהווה, עבור מים זורמים, גורם מעכב ולכן נחשבת לתכסית מחוספסת.

דמיינו מה קורה כשהתופעה מתרחשת בעיר. גשם אחד קטן, ומקומות רבים בעיר הופכים לאזורי הצפות.

אנחנו ב"מרפיר פרויקטים" מזהים בדיוק את הקשרים האלה ומציעים מגוון פתרונות להקטנת הנגר העירוני. כך אנו מסייעים למניעת שטפונות והצפות מצד אחד ולשמירה על מאגרי המים בתהום מצד שני. אם תרצו, אפשר להתיחס לזה כאל הפיכת המים ממטרד למשאב. זוהי, למעשה, מטרתו המוצהרת של הליך התכנון שמשלב באופן רגיש את נושא הטיפול במי הנגר העירוני.

שתפו מאמר זה